שִׁיר מִסְפַּר 6: דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר - יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר

מִלִּים: יַעְנְקָלֶ'ה רוֹטְבְּלִיט

לַחַן: יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר

"יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר וְאֵינָם נַעֲנִים לִי

הַמִּלִּים שֶׁבָּחַרְתִּי אֵינָן, הַטּוֹבוֹת מִכֻּלָּן.

There are things I wanted to say,

but were not complete...

I have not chosen the right words.

עֲמֻקִּים מִנֵי יַם הַסּוֹדוֹת, שֶׁאֵינָם מוּבָנִים לִי

שֶׁאוּלַי לֹא אָבִין, לֹא אָבִין לְעוֹלָם

Deeper than the sea are the secrets I do not comprehend,

and probably never will.

לֹא בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁרָצִיתִי לָלֶכֶת הָלַכְתִּי

בַּדְּרָכִים שֶׁהָלַכְתִּי, טָעִיתִי וַדַּאי לֹא פַּעַם אַחַת

וְעַצְבוּת מָהֲלָה כָּל שִׂמְחָה, כָּל שִׂמְחָה שֶׁשָּׂמַחְתִּי

כְּמוֹ בִּקַּשְׁתִּי דָּבָר, דָּבָר שֶׁאָבַד

I haven't walked

all the paths I wished i'd walk.

Those I have, were surely the wrong ones, not once.

There was sadness mixed with every joy i'd felt.

As if I longed for something, something that's lost.

חֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי וְהֵם מְקִיצִים בִּי עֲדַיִן

שִׁבְרֵיהֶם בעֵינַי, נִשְׁטָפִים מִפָּנַי בְּדִמְעָה

וְלֵילוֹת יִסּוּרִים לֹא סְפוּרִים שֶׁהַטַּבַּעְתִּי בְּיַיִן

כְּאוֹבֵד בְּדַרְכִּי, בְּדַרְכֵי הָרָעָה

Dreams I have dreamt

are still awakening me.

Their shards in my eyes, washed away with a tear.

Endless nights of torments which i have drowned in wine

as i was lost on my way, my bad way.

אַךְ בְּכָל הַדְּרָכִים מֵעוֹלָם לֹא אָבְדָה לִי דְּרָכֵינוּ

וְגַם אִם לִפְעָמִים סָעֲרוּ מסַבִיב הָרוּחוֹת

וְאָהַבְתִּי אוֹתְךָ וְהָיָה לָנוּ טוֹב, טוֹב עַד גְּדוֹתֵינוּ

וְהָיָה לָנוּ רַע, וְאָהַבְתִּי אוֹתָךְ לֹא פָּחוֹת"

But among all those paths,

ours, was never lost.

Despite of wind storms,

i loved you and we were happy.

And in bad times, i loved you no less.