וְאֵיךְ שֶׁלֹּא: אֲרִיאֵל זִילְבֵּר

מִלִּים וְלַחַן: אֲרִיאֵל זִילְבֵּר

"וְאֵיךְ שֶׁלֹּא אֶפְנֶה לִרְאוֹת, תָּמִיד אִתָּהּ אֶרְצֶה לִהְיוֹת"

וְאֵיךְ שֶׁלֹּא אֶפְנֶה לִרְאוֹת, תָּמִיד אִתָּהּ אֶרְצֶה לִהְיוֹת

שׁוֹמֶרֶת לִי הִיא אֱמוּנִים, לֹא מִתְרוֹצֶצֶת בַּגַּנִּים

וְגַם אֲנִי בֵּין הַבְּרִיּוֹת לֹא מִתְפַּתָּה לַאֲחֵרוֹת

גַּלִּים עוֹלִים, חוֹלוֹת נָעִים, אִוְשַׁת הָרוּחַ בְּעָלִים

וּבַלֵּילוֹת, וּבַלֵּילוֹת

עוֹלוֹת, עוֹלוֹת בִּי מַנְגִּינוֹת

וְזֶרֶם דַּק קוֹלֵחַ

וּתְפֵלוֹתַי לָרוּחַ נַעֲנוֹת

שֶׁקֶט עַכְשָׁו וְכָל אֶחָד עָסוּק בְּעִנְיָנָיו

אֶל הָרוֹפֵא הֲכִי טוֹב בַּמְּדִינָה

בִּכְדֵי לַחְשֹׂף עַד הַסּוֹף

אַךְ הַתְּמוּנָה לֹא מִשְׁתַּנָּה

מִלִּים, מִלִּים וְאֶת מַשְׁמָעוּתָן, יָבוֹא לוֹ גַּל לִשְׁטֹף אוֹתָן

אֲבָל אֲנִי כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ, מְחַכֶּה לִי בַּלֵּילוֹת

לָלֶכֶת שֶׁבִי אַחֲרֶיהָ, לִשְׁמֹעַ אֶת הַצִּפּוֹרִים שָׁרוֹת

גַּלִּים עוֹלִים, חוֹלוֹת נָעִים, אִוְשַׁת הָרוּחַ בְּעָלִים

וְאֵיךְ שֶׁלֹּא אֶפְנֶה לִרְאוֹת, תָּמִיד אִתָּהּ אֶרְצֶה לִהְיוֹת